החלטה בתיק בש"פ 5774/10

א.             ערר על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז (השופט פינקלשטיין) מיום 1.8.10 בתיק עמ"י 122-08-10, בה נדחה ערר על החלטת בית משפט השלום בפתח תקוה (השופטת עטר) מיום 29.7.10 בתיק 20374-07-10, שבגדרה הוארך מעצרו של העורר לצרכי חקירה, בפעם השלישית, עד ליום 4.8.10.

רקע

ב.             העורר נעצר בחשד למעשי רצח ונסיון לרצח של ערבים בין השנים 1999-1998 ו-2004. בפני בית משפט השלום הוצגו מסמכים סודיים בהם פורטו החשדות, פעולות החקירה שנעשו עד למועד הדיון ופעולות שעתידות להיעשות. נטען, כי חלק ניכר מאותן פעולות מחייב המשך מעצרו, מה גם שהעורר אינו משתף פעולה בחקירתו, דבר הגורם לעיכוב בה. בית משפט השלום ציין שנחה דעתו, כי פעולת החקירה מתקדמת. וכי נוכח ההאשמות המיוחסות לעורר ופעולות החקירה שעוד נותרו - יש להורות על המשך מעצרו ולא להעדיף חלופת מעצר. עם זאת לא נענה בית המשפט לבקשת המעצר במלואה, והעמידה על מחצית מן התקופה שנתבקשה (ועד ל-4.8.10 כאמור).

ג.              בבית המשפט המחוזי טען בא כוח העורר, כי פעולות החקירה, הכוללות כנטען דרכי חקירה אלימות, נועדו אך ורק לשבירת רוח העורר. נטען, כי על בית המשפט לבחון כל פעולה ופעולה שעליה נטען שבשלה נדרש המשך מעצרו של העורר. המשיבה הציגה דו"ח, החוזר ברובו על שנאמר בדו"חות קודמים במסגרת הבקשות להארכת מעצר, אם כי פורטו בו התפתחויות שחלו מאז החלטת בית משפט השלום. בית המשפט המחוזי דחה את הערר, תוך שהוא מדגיש את חומרת ההאשמות המיוחסות לעורר, ואת התרשמותו כי המשיבה עושה כל שביכולתה להתקדם עם פעולות החקירה, וכן ציין את הסכמתו לגישתו של בית משפט השלום, העומד על פיקוח שיפוטי לעתים תכופות על-ידי קביעת הארכות קצרות יחסית.

הערר

ד.             בערר נטען, כי משך כל חקירתו נתון העורר - השומר על זכות השתיקה - לדרכי חקירה אלימות, שכל תכליתן היא שבירת רוחו והבאתו לכדי הודיה במעשים המיוחסים לו, אותם הוא מכחיש. עוד נטען, כי לא חלו התפתחויות משמעותיות בחקירתו משך מעצרו, וכי נוכח שתיקת העורר, רבות מפעולות החקירה מתייתרות מאליהן. כן נטען, שבשלב כה מתקדם של העתירה היו מחויבים בתי המשפט, כך נאמר, לבחון את נחיצות מעצרו ביחס לכל אחת מפעולות החקירה שלגביהן נטען כי נדרש המעצר (כעשר פעולות). משכך, נטען, יש להורות על שחרור העותר בתנאים מגבילים.

הדיון

ה.        עורך דין רוזה טען לעורר, כי לשיטתו לא נתחדש דבר מאז מעצרו ב-13.7.10; פעולות החקירה נראות על פניהן כמיועדות לשבירת רוחו של העורר; במישור הפיסי, טענותיו הן כי ידיו הורמו מאחורי גבו כשהן אזוקות, ואף כי אין מדובר בתלונה המוגשת למותב זה, אף בכך יש להצביע על מטרת השבירה. לעיצומם של דברים, בשלב זה על גופי החקירה להראות לבית המשפט את החומרים שנאספו, ולגבי מה שלא נעשה - לומר מדוע, ומדוע על העורר להיות עצור לשם כך. לשיטת העורר, אילו היו די ראיות כבר היה כתב האישום מוגש, אך הוא סבור שלא התגבשו ראיות. נטען עוד, כי חלק מפעולות החקירה אינן אפשריות, נוכח שמירת העורר על זכות השתיקה; וגם בנסיבות של הליכים ויציאה תכופה לבתי המשפט, יש עדיין שעות רבות מאוד של חקירות; יש צורך במיצוי מהיר של החקירה.

ו.        באת כוח המדינה ציינה כי מדובר בחשד לשורה לא קצרה של מעשי רצח וניסיונות לרצח; בתי המשפט קיצרו את תקופת המעצר שנתבקשה, לשם פיקוח. נטען כי מהחלטות בתי המשפט עולה שרשויות החקירה עושות כל שניתן לקידומה, וישנן פעולות נוספות המחייבות המשך המעצר. שתיקת העורר, שהיא זכותו, אינה מקצרת את החקירה הסבוכה, וזו נפגעת גם נוכח העררים השונים והיציאה התכופה לבתי המשפט, ויש אף חשש ממשי לשיבוש הליכים. סקירה חסויה המוגשת לבתי המשפט מצביעה על פעולות חקירה המצריכות זמן. אשר לתלונות בדבר אופי החקירה, לא הוגשה תלונה לגופים החוקרים תלונות, אך על פי הנמסר הסיטואציה שתוארה לעניין האיזוק אינה אפשרית (נמסר לשאלתי כי אכן העורר אזוק בחקירה מטעמים שפורטו בחומר חסוי, אך באיזוק בעל מירווח).

ז.        בהמשך קוים דיון בדלתיים סגורות לאחר עיון ראשוני בחומר החסוי, בו קיימתי שיג ושיח עם אנשי החקירות והפרקליטות.

ח.        בחידוש הדיון במעמד הכל ציינתי התרשמותי כי יש בסיס להמשך החקירה שהוא רלבנטי גם למעצר, הן לגוף החשדות, והן מבחינת הזמינות וניצול הזמן מקום שהעורר, וזו זכותו, שומר על זכות השתיקה ומנהל הליכים משפטיים שונים.

הכרעה

ט.        לאחר העיון איני רואה מקום להיעתר לערר. ראשית, המדובר בחשדות מן הרמה החמורה ביותר - רצח וניסיון לרצח על רקע לאומני, בנוסף להחזקת נשק שלא כדין. חשדות כאלה, גם אם מדובר בשנים מרוחקות למדי, על הרשויות לחקור כדבעי; זו חובתן. אין בידי להרבות דברים, בנסיבות הנוכחיות של מעצר לצרכי חקירה, על התשתית הראייתית הקיימת - אך מן המידע החסוי שהוצג, שהוא מפורט, ברי בודאי כי החקירה אינה מופרכת. אשר לפעולות החקירה הנדרשות, הצורך בחלקן עלה במהלך החקירה עד הנה, וחלק מהן דורש זמן מסוים, במעגלים שונים. זכותו של העורר לשמור על שתיקתו וגם לערור במדרג בתי המשפט, כל עוד המצב המשפטי המאפשר זאת בעינו, ועל בתי המשפט לקיים את הדיונים כחובתם - ואולם, ברי גם כי הדבר מצמצם את הזמן הפנוי לחקירה.

י.        אשר לתלונה בדבר אלימות - אכן תלונות מסוג זה יש להגיש אם למח"ש ואם לגוף העוסק בכך במשרד המשפטים, והן ייבדקו מטבע הדברים. הרשויות החוקרות יודעות את חובתן באשר להתנהגות בחקירה, ואיני רואה צורך להכביר מלים.

י"א.     באשר להימשכות החקירה אוסיף, כי פשיטא שעל הרשויות החוקרות להחיש פעולתן ככל הניתן. לטעמי זהו אינטרס משותף לצדדים, ולאכיפת החוק בכלל.

י"ב.     כמותי כבית המשפט המחוזי סבורני כי פיקוח שיפוטי תכוף כפי שנקט בית משפט השלום בהארכות המעצר הוא ראוי.

י"ג.     נוכח כל האמור איני נעתר לערר.

           ניתנה היום, ‏כ"ב באב התש"ע (2.8.10).